אומנת מאמנת 

השימוש במודלינג לאימון הורות

הורים רבים חשים מועקה בקשר להורות שלהם. לעיתים קרובות הם מרגישים חסרי בטחון וחסרי אונים. זוהי תופעה שאני נתקלת בה במהלך עבודתי כיועצת הורות וחינוך.

 אני נתקלת באמירות המשקפות את מצבם: כלי הורות שהם "הביאו איתם מהבית", הדוגמא של הוריהם, קרוביהם, אפיוני התא המשפחתי בו הם עצמם גדלו, ובהצלחה, כבר לא ממש עובדים בשבילם..

עתה הם מחפשים אחר תיקון, אדפטציה, התאמה של ההורות למצב הקיים,  למצב הילדות בתקופתנו*.

שתי שאלות מתעוררות עקב כך – האחת: האם אכן זהו הכיוון הנכון, התאמת ההורות לתרבות, או שיש לשאוף דווקא לשמר, לשחזר, להיזכר ולשדרג את מה שעבד פעם באופן טוב דיו במרבית המקרים?

השנייה- בין אם בחרנו באופציה האחת או השנייה - איך עושים את זה? קורס? סדנה? שיחה עם השכנה?

ניתן  להיוועץ, ללמוד, להתאמן ולתרגל עקרונות ודרכים לחוויה טובה יותר של  הורות.

אנחנו עדים לתופעה של ריבוי קורסים להורות, סדנאות, ליווי בשלבי ההיריון, הלידה ובשנה הראשונה, מרכזי הורות  להורים לילדים המפולחים על פי גילאים ושלבים התפתחותיים, טיפולים וייעוצים.

אין בכתוב הנ"ל כדי לזלזל, או להצביע על שימוש ציני בקושי למטרות עסקיות זרות. נהפוך הוא.

 כל אלו מצביעים על  מידת המצוקה, על צורך בוער, אחרת לא היו קמים.

אך יש עוד סוג אחד של למידה, שפחות ופחות עושים בו שימוש.

זהו הדגם המסורתי של למידה. חיקוי, דוגמא, מודלינג.

למידה-של-פעם, בסגנון האומן והשוליה. למידה של ילדים בגיל הרך. למידה טובה..

למידה מעין זו עושה שימוש בכוחות-חיקוי. המילה חיקוי קיבלה, שלא בצדק,  גוון שלילי, נחות.

כוחות חיקוי מלמדים אותנו כל מה שניתן ללמוד, בשלבים הראשונים של חיינו.

לעיתים אנו משמרים אותם ועושים בהם שימוש גם בשלבים מאוחרים יותר.

זו למידה "דרך הגוף", לא דרך "כוחות-ראש" מוכרים, כוחות הכרתיים, קוגניטיביים.

נכון, למידה מתוך התבוננות אצל בוגרים היא שונה. אנו נעזרים גם בכוחות ה "אני" הבוגר שלנו,

 כדי לבחור את הרשמים הראויים בעיננו, לתפוס אותם "להובילם" פנימה אל תוכנו ולשמרם.

יש שיראו בכך שימוש במסלולים קוגניטיביים תת-הכרתיים, שיום והמללה של הפעולות לעצמנו.

למשל- דוגמא מתחום הריקוד- ניתן ללמוד צעדי ריקוד חדש בהקניה מסודרת.שיטתית.

ניתן ללמוד גם מהתבוננות, צפייה ממוקדת והתאמנות,  בדרך זו אנו "סופגים" את הריקוד אל תוכנו.

בלמידה כזו אנו מקבלים לא רק צעדים וכללים, אלא גם את "רוח" הדברים. בדוגמה של הריקוד, זו הרוח, המשמעות הייחודית שהיוצר התכוון אליה,  שאינן עוברות דרך הקניית צעדים  וחוקים רגילים.

  בוגרים יודעים לרוב לציין איזו שיטת למידה עדיפה להם.

חלקנו מעדיפים התבוננות, ואחרים- הוראות מסודרות ושיטתיות, על מנת להפנים מידע ואופן ביצוע.

למידה של מיומנויות הוריות וחינוכיות יכולה גם היא להיעזר במודלינג. הדגמה של עמדה פנימית שבאה לדי ביטוי בשפת גוף, באמירות, בהתכוונות, בדומה למה שמודגם לנו בתכניות של "סופר נני".

בדרך זו מושגת גם לגיטימיות לבניית הסמכות ההורית, עוד לפני התהליך הייעוצי, המילולי.

הורים רבים אומרים: "לא ידעתי שאפשר לבקש/ לעשות/לצפות לתוצאה/התנהגות מסוימת".

מכך מובן שאפילו האג`נדה הבסיסית, ההורית והחינוכית לא הייתה ברורה להם.

מצפייה במישהו שאצלו זה כן ברור, הם מקבלים הן את ההנחה, והן את ההנחייה.

למידה כזו, אימון כזה להורות, אינו חדש. בזמנים ובתרבויות קולקטיביות הוא עדיין בשימוש.

ילדים לומדים ועוברים תהליך חיברות לתפקיד המיגדרי העתידי שלהם לאורך כל ילדותם.

התרבות המערבית ותהליכי אינדיבידואציה מואצים תורמים להיעלמות הלמידה הזו.

עבור ילדים בגיל הרך-אין ספק בנכונותה ובנחיצותה.

 לעיתים היא חיונית גם עבור בוגרים, שקופחו ולא זכו לה בילדותם...

בתהליכי ליווי, ייעוץ ואימון-הורות, ניתן, כמו גם בלימוד אומנויות אחרות, לחזור ולשחזר את

אומנות-האימון, ע"י אומנת-מאמנת..

* (ניל פוסטמן-תום עידן הילדות).